אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' חזן ואח'

פסק דין

בפניי תביעת נזקי רכוש לרכב.

עפ"י גירסתה של נהגת התובע (המבוטחת), הפתיעה אותה הנתבעת מס' 1 תוך ביצוע פעולת פרסה, לאחר שחנתה בתחנת אוטובוס. ביצוע פעולת הפרסה הייתה ללא איתות ולטענתה היא פגעה ברכב התובע שכאמור הפתיע אותה כשהיא במהירות לא גבוה לאחר יציאה מכיכר.

לעומת זאת, גירסתה של הנתבעת מס' 1 היא שהיא הייתה יחד עם בני משפחה נוספים בתחנת אוטובוס, מחכה לבעלה. לטענתה מדובר היה בשעת לילה ולא היו רכבים. נהג מונית שהיה במקום אפשר לה לטענתה לבצע את פעולת הפרסה וכאשר היא עמדה לפני סיום פעולת הפרסה הגיעה נהגת רכב התובע במהירות רבה, תוך שהיא עוקפת בפראות ועל קו הפרדה את נהג המונית, ובנסיבות אלה פגעה בה.

במצב שבו ישנה גירסה מול גירסה וגם לגירסתה של הנתבעת 1 היא עמדה במקום שאסור לה לעמוד בו בתחנת אוטובוס, פונה ביהמ"ש ובוחן קיומם של ראיות חיצוניות בדמותם של עדים שהיו במקום וכן מסמכים או תמונות, בין השאר של זירת האירוע ושל הנזקים בשני הרכבים.

אין ספק שאם היה מביא מי מהצדדים את נהג המונית שהיה במקום כעד חיצוני אובייקטיבי, ניתן היה לשפוך אור על המקרה, ואולם אף אחד מהצדדים לא עשה כן, בין השאר לאור הטענה כי נהג המונית עזב במהירות את המקום.

הנתבעת 1 הביאה מצידה את בתה, אשר העידה, הגב' חזן מירב, ואולם כבתה של הנתבעת 1 וכבן משפחה יש להתייחס לעדותה בזהירות, מה גם שהנ"ל ישבה מאחור ועם כי תיארה את רכב התובע פוגע ברכבם במהירות, בוודאי שלא יכולה הייתה לתת עדות על נהיגה בפראות או עקיפה על פס לבן, שכן פשוט לא ראתה את המקרה.

משכך, בוחן ביהמ"ש את תמונות הנזק.

בעניין זה, אני מסכים לחלוטין עם עמדתה של ב"כ התובע, כי יש בתמונות הנזק כדי לתמוך בעדותה של נהגת רכב התובע ולא בעדותה של הנתבעת 1, וכך הסבירה בביהמ"ש: "באם דברי הנתבעת נכונים אזי הנזק ברכבה (נכתב בטעות רכב ברכבה) לא מתיישב עם עדותה, שכן אם הייתה ממש בשלבים האחרונים של ביצוע הפרסה, הנזק היה צריך להיות בחלקו השמאלי אחורי של הרכב ולא באמצע הדלת כפי שמוצג בתמונות".

עיינתי בתמונות ואכן הנזקים ברכב הנתבעת הינם אכן באמצע הרכב ולא בחלק השמאלי אחורי, דבר שמצביע על כך שהפגיעה לא הייתה בסיום פעולת ביצוע הפרסה והיה בביצוע פעולת הפרסה צעד פתאומי שהיה בו כדי להפתיע את נהגת רכב התובע.

למעלה מן הצורך אציין, כי כאשר מבצעת נתבעת פעולת פרסה, פעולה המחייבת זהירות מיוחדת כאשר מדובר בחנייה בתחנת אוטובוס, דבר אסור להימצאות כלי רכב פרטיים, וכאשר הדבר נעשה בלילה, שלא ברור לחלוטין מה התאורה במקום, ומבלי שאין לה עדות מסייעת חיצונית, יש בה וודאי כדי להטיל אחריות של הנתבעת בתיק זה.

עם זאת, לא נחה דעתי לגבי רשלנותה התורמת של נהגת התובע.

אמנם נהגת התובע ציינה, כי יצאה רק מכיכר ולא הספיקה לפתח מהירות. עם זאת, בחנתי את התמונות במקום ואת העדויות ואני סבור שבניגוד לעדותה של נהגת התובע, מהירותה לא שיקפה את המהירות שהייתי מצפה מנהג רכב היוצא מכיכר לפתח, ואני סבור שמהירותה הייתה גבוה יותר מהמצוין על ידה, ולכן היה בה כדי לתרום לקרות האירוע ולנזק ולחוסר היכולת לבלום בזמן.

התרשמותי היא שעיקר האחריות הינו על רכב התובע, כפי שהסברתי, ולא על הנתבעת ולכן אני אעמיד את מידת רשלנותה התורמת על 15%.

התוצאה הסופית אפוא, דין התביעה להתקבל בקיזוז 15% רשלנות תורמת.

אני פוסק לתובעת את הסכומים ששילמה במסגרת תביעת השיבוב למבוטחת שלה, בסכום של 8,273 ₪, כאשר הסכום צמוד ונושא ריבית נכון ליום הגשת התביעה – 4.9.11 ובקיזוז 15% רשלנות תורמת.

את הסכום הנותר בסך של 7,032 ₪, כאשר הסכום צמוד ונושא ריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל ובתוספת אגרת בימ"ש ראשונה וכן שכ"ט עו"ד בסך של 900 ₪ (כולל מע"מ), ישלמו הנתבעים לתובע בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

לאור סיום התיק בדרך האמורה, ניתן בזה פטור ממחצית שנייה של אגרת בימ"ש.

המזכירות תדאג לסרוק לתיק ביהמ"ש את המוצגים אשר הוגשו במעמד הישיבה.

ניתן היום, ט' חשון תשע"ב, 06 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.